מחלות – שינוי או התכחשות?
איך אנחנו נתפסים בעיני עצמינו? אנשים תופסים את עצמם כבריאים, צעירים וחזקים. חיים בתחושה שהכל בסדר כל עוד אינם חשים בתופעות פיסיות מאיימות. שינוי בתפיסה זו הוא משמעותי, מורכב וכרוך בויתור על הדימוי העצמי הבסיסי שלנו.
כיצד אנו נעים לקראת שינוי ומתי ברור לנו שהשינוי הכרחי חשוב ויש למלא אותו בהקפדה כחלק מאורח חיים חדש?
ההבנה שקיימת בעיה שדורשת שינוי מגיעה אלינו בצורות שונות. לפעמים, אנו מבינים פתאום דרך התבוננות באחרים שיש לנו בעיה דומה, הסיפור שלהם נוגע לליבנו בגלל שיש לנו בעיה דומה. לדוגמא:
כאשר אנו צופים בסרט או קוראים מאמר שיש בו אלמנטים מעוררי הזדהות נותר בנו "רושם" עמוק ואנו נחשוב על כך מאוחר יותר. ללא הזדהות עם תחושות או סימני גוף / סימפטומים יהיה קשה להתייחס או להזדהות.
"לא כואב, לא מרגישים – לא קיים"
מי שנחשף לראשונה לעובדה שיש לו מחלה, אינו חש בהכרח רע גופנית, ייתכן שהוא לא מרגיש כלום (מחלה שקטה). אכן, קשה יותר לשנות כאשר אינך מרגיש כלום.
זוהי אחת הסיבות להתכחשות: ייתכן שהמחלה הפתיעה אותך ותפסה אותך לא מוכן (מתי מוכנים לדבר כזה??).
ייתכן שאחת הסיבות להתכחשות באה מפחד."לא יכול להיות שזה קרה לי" או "אני לא בנוי לשינוי גדול" , או "לשנות פירושו שלא אוכל ליהנות יותר לעולם…" בפועל, כל שינוי לוקח זמן הסתגלות ואינו קל. אי אפשר לצפות שהוא יקרה מייד ובבת אחת. אפשר לצעוד בצעדים קטנים, מותר להתגעגע, אבל, חשוב להבין מה המשמעות של השינוי שאני עושה, מדוע אני עושה אותו ולמה הוא טוב יותר עבורי. עשייה ללא הבנה לא תיקח אף אחד מספיק רחוק כדי שיוכל להתמודד בקלות ולהתמיד.
אף פעם לא מוקדם מידי ולא מאוחר מידי לחיות נכון יותר.